30.1.2016




פינות המיטה רוּפְּדוּ
במסמרי ספקות
שלא אֶפָּצַע
מהסיכוי להחלים






ואני יודעת שישנו אט אט
חריקה רכה, פותח
דלת בתקרה
מובילה לשישנו אט אט


והלבן הזה כמו הלבן שבעינייך
את שומעת?
הלבן הזה של האוויר הסמיך
של השישנו אט אט


בטיסת צ'רטר זולה
ברקיע השביעי שמעל
דרום צרפת
כשעוד לא יודעת
כמה ממך באיזו שעה  עכשיו
ואיך מבטאים את שמך
וכמה אדמה נותרה עלייך
מן הארץ


והאיש שלצידך
A35 במעבר
אוכל קרקרים ולא
זוכר דבר מאז
טרם התפצלתם


כשערפילית M8 עוד האירה
הייתה זרועה בכוכבים
ששנות אור אחרי
נזרעו בנשים עקרות
שלא שאלו עצמן
איך יסתדר עם הקריירה
וכמה מהן -  אמא אדמה -  וכמה אבא שמיים


השיר עוצר מלכת את
תנועת הכוכבים



29.1.2016





(לא ידעתי את זה / עד שידעתי את זה)

משני צידי הדלת / ביחס משתנה / גשם ודמעות
בתוך הדלת / זה הרבה עץ זה / ביחס לענף אלון / 
זה כמו מחר זה / רק מחרתיים 
זה בלי סינר / ובלי כפפות / זה / ובין השורות זה / 
רק כדי לתפוס / (את ה) תנומה בשכיבתה /
זה הכל אפשרי זה / לב דחוס עד אנחה זה / 
גם באלכסון






(ידעתי את זה / עד שלא ידעתי את זה)


זה בן הכלאיים של השוליים זה  / בין השוליים לשמיים זה /
רגע למען רגע זה / בין רגע לבין רגע זה /
בין צעד לבין צעד זה /  בין הטיפות /
זה מותח את הזמן דק דק / זה הזמן לנשום את זה /
כל שיר זה אחרת זה / שווה בשווה
זה שניים זה /  לא אחד /
זה איש עומד בתוך חדר זה  /  חתול רודף כדור
זה לא שניים  /  זה אחד זה /
פיל מחובר לחדק / זה אישון גדול / בו משתקף כל זה
זה הופך את האדמה על פיה  זה / הופך את המחשבה על פיה זה
מתמלא בסבלנות זה / בכף של הזכות זה / בחצי המלא של החצי הריק /  זה המתח שלי במצח שלך
זה זורח בכל הכח זה /  חדר אור בסקנדינביה זה/  חדר חושך בברזיל זה /
 בין לוד לפתח תקוה זה / בין לוינסקי להר ציון זה /  נישא על גל זה / גל /
זה מינוס ענק ששואב את כל זה  / זה מפתח המאסטר של המאסטר זה /
אנטי אייג'ינג לנשמה



  

(לא ידעתי את זה/ בזמן שידעתי את זה)


במקצה הזה זה טוב/ ואז טוב מעט יותר
לא צפיתי את זה / לא חיכיתי לזה / זה ישנו בודאי
זה מרווח בתוך הזמן / זה מתרווח לצידך / זה אתה זה/ זה עתה זה/
זה שבנה אותי זה / זה שכלא אותי זה / מבטל את התביעה של אלוהים / זה כל השילשים זה / זה כל הריבעים / משוחררים / זה כל השיניים הכהות / זה משולש שהוא ריבוע זה / מרובע שהוא עיגול זה / מסמן את השבילים/ זה עם זה / זה עם זה / זה עם זה / עם זה עם / זה עד שזה נגמר




לא זה לא זה לא
זה לא זה

לא זה



זה זה כשזה זה
כשזה זה זה זה
זה כשזה זה זה  
זה זה זה כשזה





22.1.2016




(הגיון פנימי)


סדר התאים במוח
כסדר המילים בשיר
כסדר פולי הקפה
כסדר גרגרי האורז
כסדר התפוזים על העץ



ומגע אחד טורף את הקלפים
ובאין קלפים קמים מן השולחן
ובאין כיסים פנימיים הופכים את המעיל




18.1.2016



)על דעת המקום)

אני אנה אני באה
אנה אני אנה אני
אנא אני אנא אני
באה אני באה אני
הנני




17.1.2016





את השיר הנ״ל אכתוב כעת
מעל - שולחן - רועד - בקול - יציב
רגלו השמאלית של השיר תתקצר גם כן
זו הפונה מערבה לכיוון ביתי
השיר יתקפל למלבן אקורדיון
ויזחל תחתיה



16.1.2016




)לקראת סופו הנצח מתארך(



עוד על הרצון להתרחק עוד
עוד על הרצון להתקרב עוד
עוד על הרצון להתרחב עוד
עוד על הרצון להתכווץ עוד



הטובע והמציל באותם המים
בתחתית כל באר ירח



מדוע להטיל קובייה
אם ניתן להניחה?




השעה תוותר 13:29
מנוחת צהריים ומדבר 








(סימפוניה מס 4. לשקט(


מה בצע לאיש 
אם יקנה את
כל הארץ
ונשמתו תכרת לו


 
ברכבת ראשונה של מוצאי הכיפורים
שליח הציבור חוזר לקרונו הקבוע
בחושך, נוף חדש ניבט מחלונו 
 



12.1.2016




ואפשר לכתוב על פילים 
מבלי לפגוש אף פיל
אך כדאי להכיר אותו בשמו








(סימפוניה מס. 3 לשקט)


אני פרפר סגול בחלומו של פרפר
קרם לכנפיים בחלומו של פרפר


בין הזיתים המושחרים בבית הבד
אני זית סגול


עולה על גדותיי


במערכה השלישית
הושטתי יד לשלום
המלחמה לא ענתה


בחרתי במקום השני
זכיתי בראשון


בין הכֵּנוּת לאמת
כל הכוונות הטובות



השיר יתיישב רק במקום שבו יתקבל ללא פחד





11.1.2016




כף הרגל אינה יודעת כי הדשא רטוב
הנעל 
נעה על 
שישנו 
גם מבלי
שאאמין








כשזה זה זה זה 
זה זה כשזה זה
זה זה זה כשזה 
זה כשזה זה זה




6.1.2016


(שנה חדשה , צרות ישנות)


הצרות של כולם מתערבבות בתוך גרביים רטובות


חמש וחצי PM


האוטובוס - נע
האדמה - נשארת במקומה
הראש - מוטה ימינה


ואחרי כל זה,
להגיע - הביתה בשלום
לעצור -  נשימה מול חשבון החשמל
לשים לב - שהשמיים פתוחים


להיכנס






5.1.2016




השמש הגשם ומצב הרוח שלי
הכל היה פעם רעיון בתוך ראש של מישהו
הזמן שחלף מאז
נכרך במרחבים שאינם קיימים
בתוך מחברת




4.1.2016






(סימפוניה מס. 2 לשקט)

זה תנור הסלילים שמחזיר את
אור השמש שלקח
החורף הזה

זה הגשם שקישט בטחב את
חומת האבן הזו
ברמת אביב

זו הקאלה נותרה קטומה ומאובקת על
שולחן הקפה זה

מהמלצר אזמין את האביב
מהקיסר אזמין לי לב ריק מכל אלה

ואתם, נא כתבו לי ששבתם הביתה בשלום