29.2.2016






אני מוכנה להיות מוכנה להיות מוכנה להיות מוכנה להיות בהווה


אני מוכנה להיות מוכנה להיות מוכנה להיות בהווה


אני מוכנה להיות מוכנה להיות בהווה


אני מוכנה להיות בהווה


אני בהווה




27.2.2016





אותיות טל ומטר
מלחלחות את פנינו
בלחש
נכנס למיטה
עם המחשבות והנעליים
סביב ירח מתובל 
נקדש את הלבנה 
של נפטון





23.2.2016




ואין כוכב אחד בשמיים שאינו הולך איתי
ואין איש אחד על הארץ
ואין אישה




22.2.2016





:אלוהים מציג עצמו לבד
אנכי אדוני אלוהיך
:אנכי מציגה עצמי לבד
אנכי שירה אדוני
לא תהיה אחרת על פני
על פניו




19.2.2016




הגוף שנשר מהעץ
איבד דרכו 
עד שנגע בקרקע
אינו יכול להעלם עוד 
אני כבר כאן





16.2.2016





(אדרבא. נהפוך הוא)



קולפת דימוי דימוי מהזיכרון
עלים יבשים
שאגיש לך צלחת נקייה מפירורים
אוכל מולקולרי מוקצף   
לא נבראו גזרים לפניך
לא נבראו גברים לפניך



אדרבא
אני ואתה לא נוכל לקיים את האהבה בנפרד
אדרבא
נהפוך הוא



ממיינת אמונה אמונה בטבלה
תרשים זרימה של נשמה אבודה
להמנע מטעויות נישנות
להשאר בקצב
קצת מחוץ לקצב
מוטרונום ירח
רחם מרוקן ממחשבות
להתנועע ולזכור לאן מוביל
חודו של חץ
קוצו של יוד



אדרבא
מה שאנחנו רואים עכשיו בטלויזיה לא נפל בעריכה
אדרבא
נהפוך הוא



הדליקו את האזעקה זמן מה אחר השמש
שנתרגל את האימה במרכז תל אביב
לא יתכן שאנחנו סתם עצובים בעשר בבוקר
שטרם צחצחנו שיניים
שמה שעכשיו זה רק מה שעכשיו וזה בסדר



אדרבא
אם נחכה מספיק כל שיעול יהפוך אייקו נדושן עד עונג
אדרבא
נהפוך הוא



הפיסות שנפרמות ממני כל עת לכל עבר
צרובות על עורי בנקודות חן
חלקן כוכבים שכבר נפלו
את חלקן עוד ניתן לראות מעל מיטתנו במזל עקרב
אתה מטייל עלי כל בוקר
אוסף אותן
שלא אשמט מן העולם



אדרבא
שאשמט
מה אעשה בכל אילו
אוסף כפתורים מנצנץ על מדף



אדרבא
די לי בך



אדרבא
נהפוך הוא





15.2.2016





בשורה האחרונה של השיר
להתיישב בכסא לצד הדלת אל הלילה
להסתתר
ולא להסתיר דבר





עוד הצבעים משקים את גגות יפו
ובפלורנטין השחור כבר פורח
צללים כפולים של עיר חולצים כנפיים
כנף ירח המלא כמו שמש
כנף נאון כמו ירח הניתץ במים
של נעלייך
האוטובוס יחכה בתחנה למאמיניו
שאר החיים מחר



8.2.2016

כתף ימין עולה במבוכה  
גוף מוטה נוקשה כמו פיזה
סומק לחיים נוזל לשמאל
צובע באור חם כל חלקה קרה
זרות פנימית מוכרת כמו בית
תוקעת את האויר עם האהבה בפנים  
השיר
נפלט
החוצה



2.2.2016



( שיר בחמישה כרכים | מבוא )

בקול סדוק כמו לב
שיר בחמישה כרכים
בראשית טרם ויקרא בשמותיהם
במדבר צחיח מדברים
ברצף אינסופי
מעירה עצמי עוד





30.1.2016




פינות המיטה רוּפְּדוּ
במסמרי ספקות
שלא אֶפָּצַע
מהסיכוי להחלים






ואני יודעת שישנו אט אט
חריקה רכה, פותח
דלת בתקרה
מובילה לשישנו אט אט


והלבן הזה כמו הלבן שבעינייך
את שומעת?
הלבן הזה של האוויר הסמיך
של השישנו אט אט


בטיסת צ'רטר זולה
ברקיע השביעי שמעל
דרום צרפת
כשעוד לא יודעת
כמה ממך באיזו שעה  עכשיו
ואיך מבטאים את שמך
וכמה אדמה נותרה עלייך
מן הארץ


והאיש שלצידך
A35 במעבר
אוכל קרקרים ולא
זוכר דבר מאז
טרם התפצלתם


כשערפילית M8 עוד האירה
הייתה זרועה בכוכבים
ששנות אור אחרי
נזרעו בנשים עקרות
שלא שאלו עצמן
איך יסתדר עם הקריירה
וכמה מהן -  אמא אדמה -  וכמה אבא שמיים


השיר עוצר מלכת את
תנועת הכוכבים



29.1.2016





(לא ידעתי את זה / עד שידעתי את זה)

משני צידי הדלת / ביחס משתנה / גשם ודמעות
בתוך הדלת / זה הרבה עץ זה / ביחס לענף אלון / 
זה כמו מחר זה / רק מחרתיים 
זה בלי סינר / ובלי כפפות / זה / ובין השורות זה / 
רק כדי לתפוס / (את ה) תנומה בשכיבתה /
זה הכל אפשרי זה / לב דחוס עד אנחה זה / 
גם באלכסון






(ידעתי את זה / עד שלא ידעתי את זה)


זה בן הכלאיים של השוליים זה  / בין השוליים לשמיים זה /
רגע למען רגע זה / בין רגע לבין רגע זה /
בין צעד לבין צעד זה /  בין הטיפות /
זה מותח את הזמן דק דק / זה הזמן לנשום את זה /
כל שיר זה אחרת זה / שווה בשווה
זה שניים זה /  לא אחד /
זה איש עומד בתוך חדר זה  /  חתול רודף כדור
זה לא שניים  /  זה אחד זה /
פיל מחובר לחדק / זה אישון גדול / בו משתקף כל זה
זה הופך את האדמה על פיה  זה / הופך את המחשבה על פיה זה
מתמלא בסבלנות זה / בכף של הזכות זה / בחצי המלא של החצי הריק /  זה המתח שלי במצח שלך
זה זורח בכל הכח זה /  חדר אור בסקנדינביה זה/  חדר חושך בברזיל זה /
 בין לוד לפתח תקוה זה / בין לוינסקי להר ציון זה /  נישא על גל זה / גל /
זה מינוס ענק ששואב את כל זה  / זה מפתח המאסטר של המאסטר זה /
אנטי אייג'ינג לנשמה



  

(לא ידעתי את זה/ בזמן שידעתי את זה)


במקצה הזה זה טוב/ ואז טוב מעט יותר
לא צפיתי את זה / לא חיכיתי לזה / זה ישנו בודאי
זה מרווח בתוך הזמן / זה מתרווח לצידך / זה אתה זה/ זה עתה זה/
זה שבנה אותי זה / זה שכלא אותי זה / מבטל את התביעה של אלוהים / זה כל השילשים זה / זה כל הריבעים / משוחררים / זה כל השיניים הכהות / זה משולש שהוא ריבוע זה / מרובע שהוא עיגול זה / מסמן את השבילים/ זה עם זה / זה עם זה / זה עם זה / עם זה עם / זה עד שזה נגמר




לא זה לא זה לא
זה לא זה

לא זה



זה זה כשזה זה
כשזה זה זה זה
זה כשזה זה זה  
זה זה זה כשזה





22.1.2016




(הגיון פנימי)


סדר התאים במוח
כסדר המילים בשיר
כסדר פולי הקפה
כסדר גרגרי האורז
כסדר התפוזים על העץ



ומגע אחד טורף את הקלפים
ובאין קלפים קמים מן השולחן
ובאין כיסים פנימיים הופכים את המעיל




18.1.2016



)על דעת המקום)

אני אנה אני באה
אנה אני אנה אני
אנא אני אנא אני
באה אני באה אני
הנני




17.1.2016





את השיר הנ״ל אכתוב כעת
מעל - שולחן - רועד - בקול - יציב
רגלו השמאלית של השיר תתקצר גם כן
זו הפונה מערבה לכיוון ביתי
השיר יתקפל למלבן אקורדיון
ויזחל תחתיה



16.1.2016




)לקראת סופו הנצח מתארך(



עוד על הרצון להתרחק עוד
עוד על הרצון להתקרב עוד
עוד על הרצון להתרחב עוד
עוד על הרצון להתכווץ עוד



הטובע והמציל באותם המים
בתחתית כל באר ירח



מדוע להטיל קובייה
אם ניתן להניחה?




השעה תוותר 13:29
מנוחת צהריים ומדבר 








(סימפוניה מס 4. לשקט(


מה בצע לאיש 
אם יקנה את
כל הארץ
ונשמתו תכרת לו


 
ברכבת ראשונה של מוצאי הכיפורים
שליח הציבור חוזר לקרונו הקבוע
בחושך, נוף חדש ניבט מחלונו