בין אפס לאחת
אָ
תְ

עוד בטרם נתן הימים ובטרם
בנה לךְ את גשר השכינה
נהר יצא מעדן להשקות הגן
וקולךְ מתהלך לרוח היום
מלקטת תפוחים

סליחה ותודה היו
עיטורי זהב בשיערךְ
שמלתך דגל לבן

אין דין        ואין דיין
אין מוען       ואין נמען

ושבת ממלאכתו
וראיתְ את אשר עשה:

ויקח ויסגור הבשר
ולזאת יקרא אשה (כי מאיש לְקַחַה זאת)
ויהיו עירומים 
ולא התבוששו

ונחמד העץ להשכיל
ויקרא האדם שמות
והתפרקו האותיות
ומשם יפרד לשונות רבים

ויתנו דעת זו בזה
וידעו זו את זה
זכר ונקבה בראם 






אז הוחל לקרוא בשם השם
ורק רע כל היום

ועוד רוחך זכרונות עדן
מתגלה במחולות
בין אפס לאחת
בין
אלף       ל
תיו

זהו ספר תולדות אדם
ויגברו המים על הארץ
ומי שנופל
האדמה תיקח אותו