משליכה עוגן

לפינת כל שיר

בכתובת הנוכחית

שתמצאו במפות של גוגל

שלא תגידו

זאתי

גרה במחילה

שוכבת

מסתכלת השמיימה

חוזה שיחות

עם ענן דמות עטלף

מתנחמת בחיבוק הרעם

האמא שבאדמת החמרה

מאשרת הכל

תופרת לי את שולי המילים

מסירה את הזמן

שמבדיל בין שפתינו

שהופך נשיקה

למקשה אחת

רכה

היפרוק

משקה אותי

מים מלוחים

ואני פולטת

שירים

רוויי פחמן

   חשיפה: בלוג הצילום של הארץ

"מסתנכרנת עם הירח

באמצעות מנוע הטלסקופ, שנע בסינכרון עם תנועת כדור הארץ (כך שגרמי השמיים נראים קפואים במקום), שירה חרש מצלמת את הכוכבים ושואפת לדון בחוויה הקיומית של האדם, מקצב הנשימה ועד האין סוף הקיים מעלינו"

להמשך קריאה: http://www.haaretz.co.il/blogs/photoblog/1.2437260

דופקת כניסה אל תוך השיר

שמלה גוון פנינה

כפות רגליי הנמסות 

שעווה

רצפה חמה

שתיים אפס שתיים

זה כמו

לטעת במבוק

מתלוצצת

עם רופאיי

רופאי הרוח

עונה חדשה

אריה ישן הוא

אריה

גם מטבעות של עשר

גם מאוורר על שלוש

בין בית לבית

מחליפה צבע

כששיכול הרגליים מופר

הפער הוא סגול

כל

האסימונים

נופלים

גניה מורידה לי

את העול מהכתפיים

עם שמן קוקוס

מפנה את כל הרשימות

לכיוון האף

עד קיצו של שיר

בין בית לבית

מזהה חברבורות

מהעבר

וזה עבר

שיר מציג אותי

דרך העתיד לבוא

השולחן נפער לשניים

חריצו של ים סוף

כל החושים סגורים

סדנת כתיבה בהנחייתי נפתחת
במכון לאמנות בבת-ים
לאחר החגים

ייעוץ_ 03.5064237
הרשמה_ 03.5698598

מוזמנים לפנות אלי במייל_ shira.horesh@gmail.com

כל האמונות תפלות

בזמן הווה

דיו משחיל חוט

אחד

בכל פעם

פעם בפעם

כל גוון מחזיר

אורו

כחול

אל הדף והמילים

כולן עונות לי

אריאל

-

אני ועם זה

שמים לב

90 שניות לכל צד

-

שיר זה אינו מקף

בין 1987

לבין

שיר זה משגיח

על העורף הארוך

על היונים הארורות

הפורחות

מכלוב הצלעות

בעזרת קולן המסולסל

מתעופפות בעדינות

אל האדמה

מאחורי גבי

מצמיחות נוריות

צהובות

ואני כורעת

קולעת מהן זר

שינבול

ונושפת

שיר  אחר שיר אחר

שיר

ושוכחת

האור החוזר משנותיו.

מעקב דרך טלסקופ ממונע הנע בקצב מהירות כדור הארץ

האור החוזר משנותיו. גלקסיה ספירלית M51

האור החוזר משנותיו. צביר כדורי M13

האור החוזר משנותיו. ערפילית הלגונה M8 (ערפילית רחם)

האור החוזר משנותיו. ערפילית פלנטרית M57 (ערפילית קבורה)

האור החוזר משנותיו.  צעדת נזירים

צעדת נזירים. שקיעת החמה


שקיעת השמש דרך טלסקופ, וידאו, 2:34 דקות, 2014 

(שירה  AS IS)

כשהמונית חנתה

כשהאוטובוס טעה

קו 70

בשדרות ירושלים

השמש שקעה

והכובע נשאר

המדוזה הגיעה

מכיוון היבשה

צפון מזרח

בסוף החדשה כתבו

וזהו

וזה נגמר

אתה רואה אותי עכשיו

ככה

עם הפוני

פעם הייתי חרדה

אחת אפס שש

דעתי נוחה

עלי ואני

זזה תחתיה

כרצוני

מארחת את העתיד

לבוא

לאהוב

להתרכז

לאהוב

וזה נגמר

צעדת נזירים. שקיעת שבתאי

כוכב לכת שבתאי דרך טלסקופ, וידאו, 2:55 דקות

(שיר ללא מטרות רווח)

עד שנאהב | מבוא

40 יום

40 לילה

יורדת את ההר

על סף המערה

עד שנאהב

סולחת את סליחתם

בטרם עת

דורשת ממני

את שלומכם

עצרו

איך מקשיבים כשזזים

נתעכב

עד כמה שניתן

הסלט יהפוך רוטב

נעשה ונשמע

עמידת מוצא:

משננת את קווי המתאר

חוט המחשבה

במרכז השדרה

העורף

שלא נמנע מטעויות

הסנטר שמצל על

הלב והלב

שאינו מלא

אני אוהב

כמו סרעפת

עם סרעפת

מערסלת את הלב

ערסול עצוב לעת ערב

עד שנאהב את האיש שרצה לאכול אותי

מודה לאדמה

הנושאת את שנינו

להרכב האויר הזהה

ודברים שמתרחשים

מתרחשים

בין השורות

זה רק בנגיעה

לך אולי

נגמרו התוכניות

או הכוח לשכתב

מובן

אולי אני

אוהבת שלא להגיע

עם הרגליים לרצפה

אז מה

בטל בשישים

עיני

עיניך

דעתי

דעתך

והגוף בשפה אחרת

והעצב שלנו

נופל בין הכיסאות

ואני רוצה

לעצור

סוף

כל נשיפה

ולחבק

מישהו אחר

עד שנאהב את הבחורה שאיני משתקפת בעיניה

אני שומרת קשר עין עם חתול

מאמנת אותי

לרגע בו אפגוש בך

המקור

של הציפור שלך

מנקר את

המותן החבולה של

הציפור שלי

איזו תודעה 

גבוהה יותר

מתודעה 

של כלב

זה אותו האדום

שאני מרגישה עכשיו

כמו האדום 

של אוגוסט

בשנה שלא ספרתי

כשהייתי מסננת

אהבה