(שיר ללא מטרות רווח)
עד שנאהב | מבוא
40 יום
40 לילה
יורדת את ההר
על סף המערה
עד שנאהב
סולחת את סליחתם
בטרם עת
דורשת ממני
את שלומכם
עצרו
איך מקשיבים כשזזים
נתעכב
עד כמה שניתן
הסלט יהפוך רוטב
נעשה ונשמע
עמידת מוצא:
משננת את קווי המתאר
חוט המחשבה
במרכז השדרה
העורף
שלא נמנע מטעויות
הסנטר שמצל על
הלב והלב
שאינו מלא
אני אוהב
כמו סרעפת
עם סרעפת
מערסלת את הלב
ערסול עצוב לעת ערב
עד שנאהב את האיש שרצה לאכול אותי
מודה לאדמה
הנושאת את שנינו
להרכב האויר הזהה
ודברים שמתרחשים
מתרחשים
בין השורות
זה רק בנגיעה
לך אולי
נגמרו התוכניות
או הכוח לשכתב
מובן
אולי אני
אוהבת שלא להגיע
עם הרגליים לרצפה
אז מה
בטל בשישים
עיני
עיניך
דעתי
דעתך
והגוף בשפה אחרת
והעצב שלנו
נופל בין הכיסאות
ואני רוצה
לעצור
סוף
כל נשיפה
ולחבק
מישהו אחר
עד שנאהב את הבחורה שאיני משתקפת בעיניה
אני שומרת קשר עין עם חתול
מאמנת אותי
לרגע בו אפגוש בך
המקור
של הציפור שלך
מנקר את
המותן החבולה של
הציפור שלי
איזו תודעה
גבוהה יותר
גבוהה יותר
מתודעה
של כלב
של כלב
זה אותו האדום
שאני מרגישה עכשיו
כמו האדום
של אוגוסט
של אוגוסט
בשנה שלא ספרתי
כשהייתי מסננת
אהבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה