(שיר רב פעמי)
מה השתנה | מס. 1 | שחיכיתי
שפה זרה מאחורי גבי
אני מחלקת את המשקל שווה בשווה
בין שני הישבנים
הרשרוש
יוצא מגדר הפרעה
כשהוא מונח על הנייר
גם את
כשאני שמה לב אלייך
הפנינה בבטן שלי
מוכתרת כאן לראשונה
מה השתנה | מס. 2 | שביקשתי מהרגליים לתפוח
עור מרכך עור
נעל וזרת
דוחפת את השולחן
שולחן דוחף אותי
במקביל
הקולות שמשמיעים השמיים
והאדם
חוצים זה את זה
יפגשו לנגן לי
בשנייה שאירדם
מחכה
מה השתנה | מס. 3 | שהזמנתי את ההתרגשות לגדול
אני והפנינה שלי
מסתכלות קדימה
האדמה מגיעה לי
עד הברכיים
ההתרגשות נפתחת
לצדדים
ברוך אתה בבואך
ברוך בצאתך
מה השתנה | מס. 4 | שחוקי היקום עובדים על הכל
הכתפיים על הקיר
הם קיר עכשיו
גם הרעש של המזגן
הוא אמת מידה
אינני אחראית על החוט
שבין הסיבות
לתוצאות
רק על הגרף של
חריקת השיניים
עד כה
מה השתנה | מס. 5 | ששמתי לב והסכמתי לשכוח
אני סומכת
על פירורי העוגיות
שנשרו ממני
שיסמנו את זוויות
הדרך
כשצריך
רק כשצריך
מבקשת מהפנינה שלי
להיות עמוד ענן
ולעשות מקום ללב
מה השתנה | מס. 6 | שרוקנתי את המוח לתוך הלב
בין מילה למילה
מבקשת לפתוח שער
לחוש אחר
הסנטר שלי מגיע
עד הבטן
אין שיניים עכשיו
ישנה עם הלב פתוח
בלי דימוי
מה השתנה | מס. 7 | שרוקנתי את הלב לתוך הבטן
לעצור את הקומקום
בטמפרטורה המדוייקת
למחוק שורה עם קו
אחד
ישר
לפנינה שלי אין זיכרון
והאור זוהר
עכשיו
מה השתנה | מס. 8 | שאני לא יודעת מה יש שם
אני הולכת על מנת
להתקדם
הלב ישקע לתוך הרחם
בין השמשות
משליכה חכה המחכה
שאתהפך לצד שני
ואעזוב
מכווצת מצח
ומרפה ועפה
קשר עין עם האופק
שינינו
שלושה מצבי צבירה
ואין לזה טעם
מתקינה עצמי לבאות
מה השתנה | מס. 9 | ששם יש
אהבה
מקסימום
אולי שיחה
על מזג האויר הזה
וציפור בשם ספציפי
אולי דבר
לא נגמר כמו פלסטר
נתבטל עד שנאהב הכל
באותה מידה
אולי נתחבק
והפנינה שלי
ששיווי המשקל הוא בכלל שלה
תפעם יוקדת
עד יבליח לה חיוך קטן
אולי נכתוב כך
מה השתנה | מס. 10 | שתמיד זה היה שם
עוד עוצמת עיניים
להרגיש את הטעם
המתיקות משכיחה
את שהיה לפני
איני זוכרת
אך ישבתי
על כסאות שונים בחדר
וכאב
עד ששיניתי תנוחה
עד ששיניתי תנוחה
מניחה את היד
על הכתף
של כל מי שמרשה לי
סופו של שבוע
שבת בין ערביים
כל אחד ישן בגוף שלו
רק הריח
מה השתנה | מס. 11 | שזה רוקד
שזה חשוב
מצאתי את המפתח
לכלוב הצלעות
וכל הצער נשפך
מעטפת הלב
מעבירה אור
ותמיד יש שמש
גם בחורף
בטיילת
של תל אביב
הלב בוכה
והגב ישר
הפנינה שלי שוברת גלים
המתוק מגן מפני העבר
חוקי היקום עובדים על הכל
גם על מה שכבר היה
באיזה סדר יסתדר הכל
לטובה
לטובה
מה השתנה | מס. 12 | שמעבירה מ אל
יש לי מספיק זמן בגוף
לעגל הכל
גם מאה פעם
כל הטיפות
צפות סוללות
כביש
צפות סוללות
כביש
בין הלב לרחם
אני אשה עכשיו
אני שורה משיר
שיש בו בית
שיש בו בית
והעור שלי רך
מה השתנה | מס. 13 | שהחולצה השאירה מקום לבטן
בהיפך ממרפסת
אני מודה בזה
לשים לב לא פותח סתימה בכיור
בבטן יש בליטה
פתחתי את הסתימה לבד
זה לקח דקה
והורדתי את הכפפות
סומכת על האדמה
שתחזיק את הרוח
על החולצה
שתשאיר מקום
לדמעות בבטן
שתחמיא להן לצאת
דרכן אני שומרת
את המעבר פתוח
מה השתנה | מס. 14 | ששירים
הם סימני שאלה
הכי לאט שאפשר
כל תנועה
בכל מילה
לדבר איתך
כמו ששמה לב
שמה אדמה בכיסים
בטוחה
לנסות את הבדיחה
גם מחוץ לחלום
תוך כדי
הפנינה שלי חוזה
את עלי הכותרת שלי
נפתחים מעצמם
מה השתנה | מס. 15 | שנזכרת תמיד במה שצריך
כל רגע והגוף שלו
אני יכולה להרדם בדיוק
עכשיו
לכל ים
פנים אחרות
גובה אחר
משתנה גם הוא
כך שעוד מעט
אוכל לבכות
לשרוף את כל הגשרים
יש לי הרבה מהכל
זה כבר הוכח בעבר
לומדת לגלגל את האבן
במעלה ההר
האופק מפלס את הים
והעולם מאונך
את המושא מהמשפט
בוא
שטוף לי את המוח
עם
אהבה
מה השתנה | מס. 16 | שמקבילה להכל
יש לי הקשר רחב יותר
בית גידול פנינים
בבטן האדמה
במקביל עליה אני
הולכת בכיוון הלא נכון
עד שמתעייפת
מחפשת את הדרך
החוזרת חלילה
לא שופטת אותי בשעת צערי
מפורקת לגורמים
נותנת לפנינה שלי לנשום
בין ביס לביס
חוזה
בעדינות
איזו מילה אני עכשיו
מה השתנה | מס. 17 | שמנפחת קלישאות לנשום בהם
הכפתור שלוחצים עליו הוא
הכפתור שפותחים איתו הוא
שריר חלק הוא
פועל נגזר
במעמד זה
בכותונת סגולה
ב 12 בצהריים
אני כותבת לו המנון
שמה לב בזמן אמת
רק שמה את זה שם
במה
מתמסרת עם
הרגע
מפלרטטת
עם שאר הפנינים
מתרכזת
לאהוב לאהוב לאהוב
מה השתנה | מס. 18 | שנושמת גם בשחורים וגם בלבנים
לוקחת כמה רגעים לחשוב על זה
זו לא הצגת יחיד
קורעת את הקרעים של
התווים של
הקלידים
הנגטיביים
שמה שם סלסלת פירות
שיאכלו מה שירצו
עצמות הבריח שלי רוות ממני נחת
המזגן נושף עליהן את החום של החוץ
כמה מקום כמה פירות
ארבעת השושנות שוות באורכן
לא לדעת זו לא ברירת מחדל ועדיין
כשאיני יכולה
איני יכולה
מה השתנה | מס. 19 | שחיוך הוא מדד
מפעילה את הרטט
בזוויות בפה
לנסות זה עכשיו
בשקט
הציפור שלי
עזבה את הכלוב
קטנה וחבולה
ועודנה מחייכת
הדמעות שלה
מלחחות את השפתיים
הפנינה שלי היא
קן לציפור
כלוב הצלעות לעולם
פתוח
הבית בתוך הצב
מה השתנה | מס. 20 | כשאני מסתובבת אני אחת
אולי בסך הכל לא חיכיתי מספיק
אולי לא לאט מספיק
עם מרפקים לאדמה
כפות פתוחות
הלב מוצא מקומו לבד
קלישאות שהן
מחמצת מקצבים
מסיבוב לסיבוב
לפנינה שלי
זנב מחוגה
נעוץ באדמה
איש לא מחייך אלי
אני מחייכת
מסתובבת
מסתובבת
עיניים פקוחות
כל הסיפורים בחוץ
מה השתנה | מס. 21 | שהאנשים נעים ואינם זזים
הגושים נפרמים
איש איש לדרכו
איפה שאין מסמן
יש אהבה
בוכה
הפסקתי לספור
את האנרגיה שעוברת בי
גם את הזמן
מרפה
את לחיצת הכפתור
וזה נפתח
בתחנת הקליטה
מקדשת את הסגור והפתוח
כלוב הצלעות דלת מסתובבת
כעת מה ומה כעת?
גם בפתח תקוה יש שמיים
ורגעים של בהירות
גם בפתח תקוה
רגישים לאהבה
ואשה שמחבקת אותי
והאימה הופכת קומפוסט
והאמביציה בנשימה
מה השתנה | מס. 22 | שזה הכי חשוב
ממלאת את הקמט שבמצח
זה שמסיח את הלב מהחמלה
מחליפה את שמות הרווחים
מה בינינו עכשיו
זה הכי חשוב
כשזה לכאן
ולכאן
זה כשאין סיבה
ואין מושא ועדיין
מחליפה בצל ירוק בגזר
לשעועית קוראת חתול
וכולם רוקדים
קומת קרקע
70 אחוז משקל על האדמה
וזה הכי חשוב
שחייכתי
ואז חייכת
זה הכי חשוב
שהמילים
כמו עגורים
מסתדרות מעצמן
את עצמן
כל פעם
ונודדות
מה השתנה | מס. 23 | שמודה על זה
ותודה לפנינה שלי
ותודה לציפור ולמעטפת הלב
ותודה לגזר ולאשה בפתח תקוה
ותודה לזוויות הפה
ותודה לכפות ולכותונת הסגולה
ולמזגן בתל אביב
תודה
ותודה לצב ולסתימה בכיור
ותודה
לשאר הפנינים
ולאמהות שלהן
ולאמא שלי
תודה
זהו שיר
הפונה אל כל הלשונות
מצל
על היושבים תחתיו
זהו שיר
המבקש להתפלל
עם השיר שלך
שהוא שיר אחר
בלשון אחרת
כיצד אעטה לבושו?
זהו שיר
המתרגש
מהקשר שבין העין ללב
זהו שיר עם פתח
הנה הוא
אצא אל הרוח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה